מהי פסוריאזיס וכיצד היא משפיעה על הסובלים ממנה?

עבור רבים מבינינו, המילה פסוריאזיס אינה אומרת כלום… לכל היותר, לאלה מאיתנו שמעט יותר מודעים, יש ידע כלשהו המקשר בין המילה לצורך בנסיעה לים המלח. זהו, לא הרבה יותר. אמנם, פה ושם, שומעים או קוראים על סלב זה או אחר (ביניהם קים קרדשיאן, ארט גרפונקל ואייל ברקוביץ') הסובל ממנה, אבל על קרוב ל-290,000 (!) אנשים הסובלים ממנה בישראל בלבד – אף אחד לא מדבר. החלטנו לשפוך אור (אור שמש, כמובן) על המחלה שמשפיעה לא רק על עורם של הסובלים ממנה, אלא על כל אספקט ואספקט בחייהם.

מהי פסוריאזיס?

המיתוסים – הדעות הרווחות הציבור בנוגע לפסוריאזיס הן רבות, ומרביתן (באופן לא מפתיע) שגויות. הדעה הרווחת היא כי הסובל מפסוריאזיס סובל מפריחה קלה באזורים שונים בעורו, פריחה אשר עתידה לחלוף תוך פרק זמן מסוים. וכן, רבים גם טועים לחשוב שה"פריחה" הזו גם מדבקת, ולכן, הם נרתעים ממגע של עור בעור עם הסובלים ממנה, דבר שאינו מוסיף להעלאת ביטחונם העצמי של חולי הפסוריאזיס או תורם למצבם הנפשי.

פסוריאזיס אינה פריחה זמנית והיא גם אינה מדבקת

הביטוי המובהק לפסוריאזיס אמנם מתבטא בגרד בעור (ובהמשך נרחיב על כך מעט), אולם, למעשה, מדובר במצב בריאותי המשפיע על כל גופו של הסובל ממנה ובאופן כרוני. התפרצויות הפסוריאזיס מאופיינות בהתלקחויות של החמרה ובנסיגה, אולם המחלה תמיד נמצאת ברקע, כשהיא משפיעה על מצבם הנפשי של הסובלים ממנה, בין השאר, בשל החשש מההתלקחות הבאה. למרות שהמחקרים מורים כי הגיל הממוצע להתפרצות הראשונה של הפסוריאזיס עומד על 33, אף אחד, למעשה, אינו יכול להיחשב כ"מחוסן" מפניה, בין אם המדובר בתינוקות, ילדים, בני נוער או אנשים בוגרים בשל אירוע כזה או אחר שגרם התעוררות למערכת החיסון והיווה זרז להתלקחות הגרד.